אנטרוסקופיה כפולת בלון - מהי הבדיקה, מתי מבצעים אותה וכיצד היא מתבצעת?

המעי הדק הוא אחד האזורים המאתגרים ביותר לבדיקה במערכת העיכול. אורכו כמה מטרים, הוא מפותל ונמצא בין הקיבה למעי הגס, ולכן גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה רגילות מאפשרות לראות רק חלקים מוגבלים ממנו. במשך שנים, חלק גדול מהמעי הדק היה קשה מאוד להערכה ישירה, עד לפיתוח טכנולוגיות ייעודיות כגון קפסולת וידאו ואנטרוסקופיה עמוקה.

אנטרוסקופיה כפולת בלון היא טכניקה אנדוסקופית מתקדמת המאפשרת להתקדם לעומק המעי הדק, לצפות ברירית באופן ישיר, לקחת ביופסיות ובמקרים מתאימים גם לבצע טיפול במהלך אותה פעולה.

אנטרוסקופיה כפולת בלון אינה בדיקת סקרואינה בדרך כלל הבדיקה הראשונה בבירור של המעי הדק. ברוב המקרים היא נכנסת לתמונה לאחר שבדיקות אחרות, כגון קפסולת וידאו CT ,או, MRI העלו חשד לממצא שדורש הערכה ישירה, דגימה או טיפול.

מה פירוש כפולת בלון?

מערכת האנטרוסקופיה מורכבת מאנדוסקופ ארוך וגמיש ומשרוול חיצוני, הנקרא Overtube. בקצה האנדוסקופ ובקצה השרוול קיימים שני בלונים קטנים.

באמצעות ניפוח וריקון לסירוגין של הבלונים ניתן לייצב חלק אחד של המעי, לקדם את המכשיר, ולאחר מכן לקפל בהדרגה אתהמעי הדק על גבי המערכת. הפעולה מתבצעת שוב ושוב וכך ניתן להתקדם עמוק יותר לתוך המעי מאשר באנדוסקופיה רגילה.

הטכניקה דורשת ניסיון ומיומנות, מכיוון שהמעי הדק ארוך, נייד ומפותל. גם בבדיקה מוצלחת אין בהכרח צורך להגיע לכל אורכו. ברוב המקרים המטרה היא להגיע לאזור שבו קיים ממצא ידוע או חשוד.

מהן האינדיקציות השכיחות לבדיקה?

אחת הסיבות המרכזיות לביצוע אנטרוסקופיהכפולת בלון היא דימום ממערכת העיכול שמקורו ככל הנראה במעי הדק.

לעיתים מטופל סובל מאנמיה, ירידה חוזרת בהמוגלובין, דימום גלוי, אך גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה אינן מגלות את המקור. במצב כזה קפסולת וידאו של המעי הדק יכולה לעיתים לזהות נגע, למשל כלי דם לא תקין. אם נמצא ממצא מתאים, ניתן להשתמש באנטרוסקופיה כדי להגיע אליו, לצפות בו באופן ישיר ולעיתים גם לצרוב או לטפל בו.

אינדיקציות שכיחות נוספות כוללות:

  • ממצא חשוד בקפסולה או בהדמיה - למשל פוליפ, גידול,  או נגע אחר הדורש ביופסיה או הערכה ישירה.
  • פוליפים במעי הדק - במיוחד בתסמונות תורשתיות כגון Peutz-Jeghers, שבהן עשויים להתפתח פוליפים רבים במעי הדק.
  • היצרויות במעי הדק - במקרים מסוימים ניתן לבצע הרחבה אנדוסקופית של היצרות שפירה, בעיקר כאשר יש הצדקה רפואית ברורה והאזור נגיש.
  • קפסולה שנתקעה במעי הדק - לעיתים ניתן לשלוף קפסולה שלא התקדמה באופן טבעי באמצעות אנטרוסקופיה, וכך להימנע מניתוח.
  • גוף זר במעי הדק - במקרים נבחרים ניתן להגיע אליו ולשלוף אותו.
  • חשד למחלה דלקתית או גידולית של המעי הדק - כאשר יש צורך ברקמה לצורך אבחנה פתולוגית.
  • גישה לדרכי המרה או הלבלב לאחר ניתוחים ששינו את האנטומיה של מערכת העיכול - במצבים מסוימים ניתן להשתמש באנטרוסקופיה בסיוע בלון כדי להגיע לאזור שאינו נגיש באמצעות ERCP רגיל.

מה ההבדל בין קפסולה לאנטרוסקופיה כפולת בלון?

קפסולת וידאו ואנטרוסקופיה כפולת בלון אינן בדיקות מתחרות, אלא כלים משלימים.

קפסולת המעי הדק היא בדיקה פחות פולשנית, שבה המטופל בולע מצלמה זעירה העוברת במערכת העיכול ומצלמת את רירית המעי. היתרון הגדול שלה הוא היכולת לסרוק חלקים נרחבים של המעי הדק בלי החדרת אנדוסקופ עמוק.

לעומת זאת, לקפסולה אין אפשרות לקחת ביופסיה, לעצור דימום, להסיר פוליפ או להרחיב היצרות.

כאן נכנסת האנטרוסקופיה לתמונה: כאשר כבר קיים מידע שמכוון לאזור מסוים, ניתן להשתמש בה כדי להגיע לממצא ולבצע פעולה אבחנתית או טיפולית. לכן, במקרים רבים, הקפסולה משמשת לאיתור והאנטרוסקופיה לטיפול או לאימות האבחנה.

כיצד מתבצעת הבדיקה?

ניתן לבצע את האנטרוסקופיה בשתי גישות עיקריות: דרך הפה או דרך פי הטבעת.

בחירת הכיוון תלויה במיקום המשוער של הממצא. אם על פי קפסולה או הדמיה נראה שהנגע נמצא בחלק העליון של המעי הדק, לרוב תיבחר גישה דרך הפה. אם הוא נמצא בחלק המרוחק יותר, ניתן לשקול גישה דרך המעי הגס.

כאשר הבדיקה מתבצעת דרך הפה, נדרש צום בדומה לגסטרוסקופיה. כאשר הגישה היא דרך פי הטבעת, נדרשת בדרך כלל הכנת מעי בדומה לקולונוסקופיה.

הבדיקה ארוכה ומורכבת יותר מגסטרוסקופיה או קולונוסקופיה רגילות, ולכן מתבצעת תחת טשטוש מתאים ולעיתים תחת הרדמה עמוקה או כללית, בהתאם לסוג הבדיקה, מצבו של המטופל והפעולה הצפויה.

במהלך הפעולה ניתן לבצע מגוון טיפולים, ובהם:

  • נטילת ביופסיות
  • עצירת דימום
  • צריבה של כלי דם
  • כריתת פוליפים
  • הרחבת היצרויות
  • הוצאת גוף זר או קפסולה
  • סימון אזור מסוים לצורך ניתוח עתידי

זהו היתרון המרכזי של הבדיקה, היא אינה רק מאפשרת לראות את הממצא, אלא גם לפעול בהתאם למה שנמצא.

האם תמיד מצליחים להגיע לממצא?

לא תמיד.

המעי הדק ארוך מאוד, ועומק ההתקדמות משתנה בין מטופלים. הידבקויות מניתוחים קודמים, מבנה אנטומי מסוים או פיתולים חדים יכולים להקשות על התקדמות המכשיר.

במקרים מסוימים ניתן להגיע לנגע בגישה אחת, ובמקרים אחרים נדרשת גישה מהכיוון השני. לעיתים, למרות ניסיון מתאים, לא ניתן להגיע לאזור הרצוי.

לכן חשוב מאוד שהבדיקה תתבסס על מידע מוקדם ככל האפשר לגבי מיקום הנגע. ככל שקיימת הכוונה טובה יותר מקפסולה או מהדמיה, כך ניתן לתכנן בצורה מדויקת יותר את דרך הגישה.

מהם הסיבוכים האפשריים?

כמו בכל פעולה אנדוסקופית פולשנית, גם לאנטרוסקופיה כפולת בלון יש סיכונים. רוב הבדיקות עוברות ללא סיבוך משמעותי, אך חשוב להכיר את האפשרויות.

לאחר הבדיקה ייתכנו כאבי בטן, תחושת נפיחות, אי נוחות או כאב גרון כאשר הפעולה נעשתה דרך הפה. קיימים גם סיכונים הקשורים לטשטוש או להרדמה.

סיבוכים משמעותיים יותר, אך נדירים יותר, כוללים:

דימום - בעיקר לאחר פעולה טיפולית, למשל כריתתפוליפ או ביצוע פעולה באזור עשיר בכלי דם.

נקב בדופן המעי - סיבוך נדיר אך משמעותי, שעלול לדרוש טיפול אנדוסקופי נוסף ולעיתים ניתוח.

דלקת לבלב חריפה - תוארה בעיקר באנטרוסקופיה המתבצעת דרךהפה, ככל הנראה כתוצאה מהפעלת לחץ ותנועה באזור התריסריון והלבלב.

הסיכון לסיבוך עולה כאשר מתבצעת פעולה טיפולית מורכבת, ולכן יש חשיבות לבחירה נכונה של המטופלים ושל האינדיקציה לבדיקה.

מדוע לא מבצעים אנטרוסקופיה כפולת בלון בכל חשד למחלה במעי הדק?

מכיוון שמדובר בבדיקה פולשנית, ארוכה ומורכבת יחסית, המטרה אינה להשתמש בה כבדיקת ברירת מחדל, אלא כאשר יש לה יתרון ברור על פני חלופות אחרות.

במקרים רבים ניתן לקבל מידע מספק באמצעות קפסולה, CT או MRI, אם אין ממצא שמחייב ביופסיה או טיפול, ייתכן שאין צורך באנטרוסקופיה כלל.

החלטה נכונה על ביצוע הבדיקה מבוססת לא רק על השאלה האם אפשר לבצע אותה, אלא בעיקר על השאלה האם היא צפויה לשנות את האבחנה או את הטיפול.

לסיכום

אנטרוסקופיה כפולת בלון היא כלי מתקדם המאפשר להגיע לעומק המעי הדק ולבצע פעולות שבעבר היו קשות מאוד או דרשו לעיתים התערבות ניתוחית.

הבדיקה משמשת בעיקר כאשר כבר קיים חשד ממוקד לממצא במעי הדק, כגון מקור לדימום, פוליפ, גידול, היצרות או גוף זר, וכאשר יש צורך בביופסיה או בטיפול.

עם זאת, היא אינה הבדיקה המתאימה לכל בירור של המעי הדק. השימוש הנכון בה הוא כחלק מרצף אבחנתי מסודר, לאחר בחינת תוצאות הקפסולה, ההדמיה ובדיקות קודמות, ותוך שקילת התועלת הצפויה מול מורכבות הפעולה והסיכונים האפשריים.